מתקפת הפתע האכזרית של חמאס על מדינת ישראל בשבעה באוקטובר 2023, שגבתה מחיר דמים חסר תקדים והביאה לפרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״, ניפצה לרסיסים את תפיסת העולם המדינית-בטחונית שעליה התבססה מדינת ישראל מזה קרוב לעשרים שנה. הנחות יסוד שאפשרו לנו לחיות בשלווה יחסית, בדמוקרטיה ליברלית חופשית ומשגשגת, קרסו כמו מגדל קלפים.
לכולנו ברור שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, וזה הזמן לחשב מסלול מחדש ולעצב תפיסת ביטחון חדשה ומעודכנת למדינת ישראל. ״עשרת הדיברות לביטחון ישראל״ הוא מיזם שמסכם עשר תובנות מרכזיות מהתקופה הזו, שצריכות ללוות אותנו בצעדים הבאים שעלינו לעשות לקראת חיים בטוחים בארצנו. במסגרת המיזם, אנחנו מזמינים אתכם לשיחות עומק על הדרך קדימה, עם הרבה סימני שאלה ובמטרה למצוא ביחד את הדרך הנכונה והבטוחה קדימה.
בשבעה באוקטובר שילמנו מחיר כבד מנשוא על הבחירה לחזק את הפלגים הקיצוניים בצד הפלסטיני. במשך שנים ארוכות בחרו ממשלות ישראל בהתעלמות ונתק מדיני עם המתונים ובמקביל קיימו מגעים אינטנסיביים עם, העבירו כספים ל- והביעו תמיכה גלויה וסמויה בשלטון החמאס בעזה. מדיניות זו העבירה מסר חד וברור לעולם בכלל ולפלסטינים בפרט – הגורמים המתונים שמתנגדים לאלימות ושומרים על תיאום ביטחוני עם מדינת ישראל ועם ארה"ב זוכים להתעלמות גורפת ולא מצליחים להביא הישגים מדיניים, בעוד שהקיצוניים שדוגלים באלימות ומטיפים למלחמה כנגד ישראל צוברים הישגים מדיניים וזוכים לתשומת לב ויחס מצד המדינה ומנהיגיה. כדי לשמור על ישראל שקטה ובטוחה יש לעשות בדיוק להפך - לחזק, לרומם ולקדם את המתונים, ולהילחם בשלטון החמאס.
יש לחזק
את המתונים
#1
הסכמים עושים קודם כל קרוב לבית
#2
הסכמי אברהם הם הסכמים בקנה מידה היסטורי שהביאו שגשוג ופריחה לכלכלה הישראלית, סייעו למעמדה הדיפלומטי ואף תרמו לביטחונה וקירבו אותה לשייכות וקבלה במזרח התיכון. אבל, במקביל יצרו ההסכמים מצג שווא שאפשר למדינת ישראל ולעומדים בראשה לספר לציבור ישראלי סיפור חדש ומרגש על שלום אזורי, מבלי לפתור באמת את הסכסוך שמתחת לאף. הסיפור הזה, על סופי שבוע במלונות פאר בדובאי,סלפיז עם ערבים טובים בגלביות לבנות מסעודיה ועל עסקים חובקי עולם עם מיליונרים מבחריין התנפץ לנו בפרצוף בשבעה באוקטובר. הבנו שההתעלמות שלנו מהשכנים שחולקים איתנו לא רק גדרות אלא ארץ, לטובת הסכמים עם שכנים רחוקים, רק מעצימה את הבעיה שסופה להתפרץ. כדי לשמור על מדינת ישראל בטוחה ומשגשגת גם בעוד עשור ויובל, יש להסתכל פנימה אל תוך הבית, לנהל משא ומתן ולכונן מערכת יחסים טובה ככל האפשר עם השכנים שחיים ממש פה, מעבר לגדר.
#4
לחרדים מותר
להיות שונים
ועדיין להיות חלק
החרדים הם קבוצת מיעוט שבאופן טבעי מעוררת בקרב שאר האוכלוסייה בישראל רגשות מנוגדים כמו סקרנות, תמיהה, קרבה וריחוק. אפשר לומר שהמגזר החרדי מציב בפני החברה הישראלית אתגר משמעותי אך גם הזדמנות גדולה.
בשנים האחרונות נדמה שהתקבעו שתי תפיסות מרכזיות בנוגע לחברה החרדית – או שייטמעו בתוכנו בצורה מוחלטת ובסוג של כור היתוך או שיתבדלו לגמרי וימשיכו לחיות ולהתקיים כקבוצת מיעוט נפרדת בתוך החברה הישראלית. דווקא השבעה באוקטובר וחשבון הנפש שהגיע בעקבותיו מוכיחים לנו כי כמו בהרבה סוגיות נפיצות אחרות, אפשר שהפיתרון הכי טוב נמצא בין לבין.
מייד עם פרוץ המלחמה ארגונים חרדיים התנדבו וסייעו ללוחמים ולמשפחות הנרצחים, בנות המגזר הקימו חמ"לים שסייעו לעורף ואפילו אתרי חדשות חרדים שינו את הטרמינולוגיה המוכרת והשתמשו בביטויים כמו "טובי בנינו", "כוחותינו" ו-"גבורתם של הלוחמים שלנו". ללמדנו שיש מקום ואפשרות לשלב את החרדים בכלל החברה.
השילוב ההכרחי של החרדים בחברה הישראלית אינו נוגע רק למעורבותם בשוק העבודה ובמערכת החינוך, אלא גם בקידום סובלנות, הבנה וויתורים הדדים בין כלל המגזרי האוכלוסייה. על מנת לבנות חברה חיה, דינמית ומתקדמת.
מצד אחד, אנחנו צריכים לאפשר לחרדים - כמו לכל קבוצה אחרת בישראל - לקיים אורח חיים ייחודי ולשמור על הערכים שלהם, המוסדות החברתיים שלהם, והדרך שבה הם תופסים ומגדירים את החיים הראויים בשבילם. מצד שני, ברור לנו שיש מסגרת אחת שבה האפשרות הזו קיימת - חברה דמוקרטית, ליברלית, שבה כל אדם יכול לבחור בדיוק כיצד לחיות את חייו בלי כפייה על אחרים, ותוך מחויבות למסגרת החברתית שהיא זו שבכלל מאפשרת את החיים האלה. חברה ייחודית כמו החברה החרדית יכולה להתקיים רק בתוך המסגרת של דמוקרטיה ליברלית משגשגת, ולכן אין ולא תוכל להיות הפרדה בין להיות חלק - לבין שמירה על זהות עצמאית. אם וכאשר נצליח לשמור על האיזון העדין הזה ולשלב את החרדים בצורה מוצלחת נרוויח כולנו תועלות רבות כגון פיתוח כלכלי, חיזוק הקשרים החברתיים ושיפור איכות החיים של כלל האזרחים בישראל.
ביטחון המדינה הוא נושא שאינו שייך באופן בלעדי לימין או לשמאל ואף צד אינו מחזיק במונופול על ההבנה בתחום. אחרי השבעה באוקטובר ברור לכולנו שצריך גישה חדשה: לא כל הבעיות שלנו ייפתרו באמצעות משא ומתן בלבד, ולא כולן ייפתרו באמצעות הפעלת כוח צבאי והסתמכות על אשליית ההרתעה שכשלה. אנחנו חייבים להתחיל לבסס גישה חדשה שמפעילה את כל הכלים בארגז: גישה שמצד אחד לא מפחדת להפעיל כוח כשצריך, ומהצד השני יודעת שהמטרה של הפעלת כוח היא יצירת מציאות חדשה באמצעות בריתות והסכמים. במילים אחרות, המלחמה היא המשכה של המדיניות - והמדיניות היא המשכה של המלחמה. השילוב בין שתי הגישות יאפשר יצירת מדיניות ביטחונית מאוזנת המכילה אסטרטגיות קפדניות ולצידן יוזמות לדיאלוג מדיני. רק כך נוכל לחזק את הביטחון הלאומי, ולוודא שהמדיניות הביטחונית של מדינת ישראל מובילה אותנו לדרך מבטחים שלא מונעת רק משיקולים פוליטיים ותפיסות עולם צרות.
לאף אחד אין מונופול
על הביטחון
#3
הסוגיה הישראלית פלסטינית היא סוגיה מורכבת, מסובכת ומדממת שכרגע נראה שאף אחד לא באמת מעוניין לפתור.
במשך שנים ארוכות סיפרו לנו שאין באמת מה לעשות חוץ מלהשלים עם אותה מורכבות ושעלינו לקבל את גישת ״ניהול הסיכסוך״ - כלומר שמירת הסטטוס-קוו שמבוסס על מבצעים צבאיים קצרים אחת לכמה שנים, הקמת גדרות וחומות מעל ומתחת לאדמה לצד פיתוח אמצעי הגנה משוכללים במיוחד וקניית שקט במיליוני דולרים - כגישה היחידה שרלוונטית. הטבח האכזרי של השבעה באוקטובר הוכיח כי גישה זו היא גישה מוטעית, בלתי מבוססת וחסרת תכלית אסטרטגית ארוכת טווח - וכי הימנעות מפעולה, היא שהובילה אותנו למצב הנורא אליו הגענו. אי אפשר להתעלם מהבעיות ומהסוגיות הקשות לפיצוח. אבל, יש לחתור ליישוב הסכסוך ולחיפוש פיתרונות מקוריים, יצירתיים ורעננים שיבטיחו ביטחון ושקט לאזרחי ישראל ויובילו לפריחה ושגשוג של האזור כולו לאורך זמן, ובלי כוכביות.
סכסוך לא מנהלים - סכסוך מיישבים
#5
ישראל חייבת
בעלי ברית חזקים בעולם המערבי
#6
בשבעה באוקטובר למדנו בדרך הקשה ביותר עד כמה אנו זקוקים לבעלי הברית שלנו, עד כמה הזירה הבינלאומית מכרעת עבור ביטחון ישראל ועד כמה חשוב לחזק את הקשר עם ארה"ב והמדינות הדמוקרטיות.
הברית עם מדינות העולם המערבי הפכה את החיים בישראל לטובים יותר. זה היה הבסיס לחברה הישראלית, וגם השאיפה לאיך אמורים להיראות חיינו כאן. בבחירת השותפים שלנו, בחרנו גם את אורח החיים שאותו אנחנו רוצים לסגל לעצמנו. היכן אנחנו רוצים לגדל את ילדינו, איך נראית ומתנהגת חברה שאנחנו גאים להשתייך אליה.
אנחנו חייבים לבחור, במובהק, בצד הנכון. לא רק בגלל שזה הצד החזק יותר, העשיר יותר, שחרט על דגלו ערכים כמו רווחה, חיים בכבוד ואופק. אלא בעיקר בגלל שאלו אנחנו. אלו הערכים והשאיפות שלנו, ואין לנו שום סיבה לחפש ערכים חדשים ושותפים חדשים במקומות אחרים ובכך לסכן את המעמד, את הביטחון ואת הכלכלה שבנינו כאן בעמל רב משך עשרות שנים.
הסוגיה הישראלית פלסטינית היא סוגיה מורכבת, מסובכת ומדממת שכרגע נראה שאף אחד לא באמת מעוניין לפתור.
במשך שנים ארוכות סיפרו לנו שאין באמת מה לעשות חוץ מלהשלים עם אותה מורכבות ושעלינו לקבל את גישת ״ניהול הסיכסוך״ - כלומר שמירת הסטטוס-קוו שמבוסס על מבצעים צבאיים קצרים אחת לכמה שנים, הקמת גדרות וחומות מעל ומתחת לאדמה לצד פיתוח אמצעי הגנה משוכללים במיוחד וקניית שקט במיליוני דולרים - כגישה היחידה שרלוונטית. הטבח האכזרי של השבעה באוקטובר הוכיח כי גישה זו היא גישה מוטעית, בלתי מבוססת וחסרת תכלית אסטרטגית ארוכת טווח - וכי הימנעות מפעולה, היא שהובילה אותנו למצב הנורא אליו הגענו. אי אפשר להתעלם מהבעיות ומהסוגיות הקשות לפיצוח. אבל, יש לחתור ליישוב הסכסוך ולחיפוש פיתרונות מקוריים, יצירתיים ורעננים שיבטיחו ביטחון ושקט לאזרחי ישראל ויובילו לפריחה ושגשוג של האזור כולו לאורך זמן, ובלי כוכביות.
צבא הגנה חזק
על גבולותיה
של ישראל
#7
מאז קום המדינה, ערביי ישראל והחברה הערבית שחיה כאן הייתה ועודנה מושא לחשדנות מצד המדינה ואזרחיה. לאחר השבעה באוקטובר, ובמיוחד לאור אירועי מבצע שומר חומות, רבים בישראל חששו שהחברה הערבית תתקומם ותייצר חזית פנימית לצד הזירות בצפון ובדרום. סינוואר ונסראללה אף בנו על כך. החשש הזה תודלק על ידי גורמים בתקשורת ובכנסת ויצר תסיסה ופחד מהבאות הן בקרב הציבור הישראלי והן בקרב החברה הערבית.
אבל נבואות הזעם לא התממשו. בפועל, ערביי ישראל הפגינו איפוק ושקט חסר תקדים בחודשים הארוכים מאז פרוץ המלחמה, על אף מורכבויותיה. מפכ"ל המשטרה הגדיר את התנהגותם של ערביי ישראל ״מופתית״ - ועד היום לא נרשם ולו אירוע בטחוני אחד של הפרת סדר בחברה הערבית בישראל, כמעט עשרה חודשים מתחילת המלחמה.
האויב האמיתי של מדינת ישראל הוא חמאס והגורמים הקיצוניים שקוראים להשמדת המדינה ולחיסול הציונות. עלינו להבין ולהפנים זאת, ולהילחם באויבנו בהתאם - ובמקביל לשאוף להסדרה ולקירוב של ערביי ישראל אלינו ולתוכנו, כאזרחים שווים בישראל.
יש להגדיר ולהבין מי הוא האויב האמיתי
#9
#8
שירות ציבורי חזק = ישראל חזקה
השירות הציבורי, כשמו כן הוא, הוא שירות שניתן לציבור על ידי המדינה ונועד ותמוך, לעזור ולספק פתרונות בנושאים מהותיים כמו רווחה, תחבורה, בריאות, חינוך, תרבות פנאי ועוד. בשביעי באוקטובר נקלעה מדינת ישראל למלחמה קשה ולמשבר החמור בתולדותיה. את ניהול המשבר
לקחו על עצמם אזרחים שיצאו ביוזמות מקומיות מתמיכה נפשית דרך טרמפים למילואימניקים ועד איסוף מזון וציוד לכל מי שהיה זקוק לו. ההירתמות וההתנדבות של אזרחי ישראל ריגשו וחיממו את הלב אבל מדינה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה היפוך תפקידים שבו אזרחי המדינה הם אלו שלוקחים אחריות ונותנים שירותים במקום לקבל. חשיבותו של שירות ציבורי מקצועי ויעיל היא חיונית קודם כל בימי שגרה, כדי לאפשר לממשלה לעבוד ולנהל את המדינה, ועל אחת כמה וכמה בעיתות משבר ומלחמה. רק מוסדות מדינה יציבים ושירות ציבורי חזק ואיתן יובילו את מדינת ישראל לשקט וביטחון. יש לעודד, לטפח ולתמוך בשירות ציבורי מקצועי אובייקטיבי ויעיל שיהיה מוכן לשיקום מדינת ישראל שאחרי השביעי באוקטובר ויסייע בחיזוק החוסן החברתי של אזרחי המדינה.
ההרצאות מועברות על ידי ד"ר חגי אלקיים שלם. אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, מלווה ארגונים ציבוריים בישראל במחקרים שמטרתם לייצר הבנה מעמיקה של דעת הקהל בישראל במגוון נושאים בזירה הציבורית, ולהנגיש תובנות מרכזיות לציבור. חגי מנחה את הפודקאסטים "הספינר - מאחורי הקלעים של הפוליטיקה" ו"אסור להשוות".
להזמנת הרצאה
בסוף כולנו חלק מאותו סיפור
#10
זה לא סוד שמדינת ישראל מחולקת לקבוצות שונות עם דעות שונות ופערים בתפיסות לגבי איך צריך ונכון לחיות כאן. אבל היום, יותר מתמיד, ברור לנו שכדי להמשיך להתקיים כאן בשגשוג וביטחון, עלינו להתעלות מעל מגבלות הדת, האידיאולוגיה והשוני בתפיסות העולם ולהבין שכשהחמאס יורה טילים על ישראל כולנו נאלץ להיכנס ביחד למרחב המוגן ללא שום קשר לאיזה ה' אנחנו מתפללים או מה אנחנו עושים עם הילדים בשבת בבוקר.
המגוון הרב תרבותי בישראל הוא מציאות חיינו והוא גם חלק מהיופי והייחודיות במדינה הזאת. החברה הישראלית היא מרחב שאי אפשר להתקיים בו מבלי לוותר, להתפשר ולשמור על כבודו של האחר. ההבדלים וחילוקי הדעות בין הקבוצות השונות לא ייעלמו מעצמם וגם אין צורך להסתיר אותם או להתעקש להגיע להסכמות על כל הנושאים שבעולם כי אחדות אמיתית היא היכולת שלנו להפנים ולקבל שכולנו חלק ממדינת אחת, שיש לנו ערכים בסיסים משותפים שכולנו מסכימים עליהם וכי יש לתת לחילוקי הדעות בנינו מקום ופרספקטיבה שתאפשר חיים משותפים בחברה סולדרית המכבדת את ההבדלים התרבותיים ומאפשרת שיח ודיון אמיתי פתוח ומקבל.
